התקף פאניקה: מה קורה בגוף ומה עושים ברגע האמת

הלב דופק בטירוף, קשה לנשום, הידיים רועדות, והראש מתמלא בתחושה אחת: "משהו נורא קורה לי". מי שחווה התקף פאניקה לראשונה מגיע לא פעם לחדר מיון, בטוח שזה התקף לב. זה מפחיד, וגם נפוץ הרבה יותר ממה שחושבים.

התקף פאניקה הוא גל פתאומי של פחד עז, שמגיע לשיא בתוך דקות ומלווה בתסמינים גופניים. הנפוצים שבהם:

• דפיקות לב מואצות
• קוצר נשימה או תחושת חנק
• לחץ או כאב בחזה
• סחרחורת או תחושת קלות ראש
• עקצוצים או נימול בידיים
• הזעה, רעד, גלי חום או צמרמורת
• בחילה
• תחושת ניתוק או "חוסר מציאות"
• פחד למות או לאבד שליטה

ההתקף מגיע בדרך כלל לשיא בתוך כמה דקות, ועובר לרוב בתוך פחות מחצי שעה, גם אם תחושת התשישות נמשכת קצת יותר.

התקף פאניקה הוא תגובת "הילחם או ברח" של הגוף, שנדלקת בלי סכנה אמיתית. הגוף משחרר אדרנלין, הלב והנשימה מואצים, והשרירים נדרכים כאילו צריך לברוח מסכנה. התחושות אמיתיות, אבל הן אינן סימן לסכנה.

אצל רבים נוצרת גם נשימה מהירה מדי, שמורידה את רמת הפחמן הדו-חמצני בדם וגורמת לסחרחורת ולעקצוצים. התחושות האלה מבהילות עוד יותר, והפחד מזין את ההתקף.

לא תמיד יש טריגר ברור, ולעיתים ההתקף נראה כאילו הגיע משום מקום. אבל יש גורמים שמגבירים את הסיכוי: תקופת לחץ ארוכה, חוסר שינה, צריכה מרובה של קפה או משקאות אנרגיה, מחלה או שינוי פיזי פתאומי, ופחד מתחושות בגוף. הגוף כבר רגיש, ותחושה קטנה, כמו דופק מהיר אחרי עלייה במדרגות, נקראת כאיום.

אפשר להתאמן על זה מראש, כי בזמן אמת קשה לחשוב. הרעיון המרכזי הוא לא להילחם בהתקף אלא להחזיר לגוף תחושת ביטחון.

1. 1לזהות ולתת שם. "זה התקף פאניקה. זה מבהיל, ואינו מסוכן. הוא יגיע לשיא ויעבור."
2. 2להאט את הנשימה. שאיפה איטית דרך האף ונשיפה ארוכה יותר, למשל ארבע שניות פנימה ושש עד שמונה החוצה. הנשיפה הארוכה מרגיעה את מערכת העצבים.
3. 3להתמקד בחושים. למצוא חמישה דברים שרואים, ארבעה שאפשר לגעת בהם, שלושה קולות, שני ריחות וטעם אחד. זה מחזיר את תשומת הלב מהגוף המבוהל אל הסביבה.
4. 4להישאר במקום, אם זה בטוח. לעצור, לשבת, להניח את כפות הרגליים על הרצפה ולשחרר את הכתפיים. בריחה מהמקום מלמדת את המוח שהמקום מסוכן.
5. 5לתת לגל לעבור. לא למדוד כל דקה ולא לבדוק אם זה פוחת. הוא מתפוגג כשמפסיקים להילחם בו.
6. 6אחרי ההתקף: לשתות מים, לנוח, ולהתייחס לעצמכם בעדינות. זה היה קשה.

מה כדאי להימנע ממנו: לברוח מהמקום, להתאמץ לשלוט בנשימה, או להישען על קפה ואלכוהול כדי "להירגע". כל אלה מחזקים את הפחד מההתקף הבא.

אם מישהו לידכם חווה התקף, כמה דברים עוזרים:

• לשמור על קול רגוע ואיטי, ולא להיבהל בעצמכם.
• לא להגיד "תירגע". זה לא עוזר ולעיתים מגביר את הלחץ. עדיף: "אני כאן, זה יעבור".
• להציע לנשום יחד, נשיפה ארוכה, ולספור בקול.
• לתת לאדם להחליט מה נוח לו, האם לשבת, לזוז או להישאר במקום.
• להישאר לידו עד שזה עובר, ורק אחר כך לדבר על מה קרה.

בשפה יומיומית אנשים מכנים את שניהם "התקף חרדה", אבל יש הבדל:

• התקף פאניקה פתאומי וחזק, מגיע לשיא בתוך דקות, ולעיתים בלי סיבה ברורה.
• חרדה נבנית בדרך כלל לאט, סביב דאגה או איום מסוים. היא פחות עזה, אבל יכולה להימשך זמן רב.
• הפרעת פאניקה מתפתחת כשההתקפים חוזרים, והפחד העיקרי הוא מההתקף הבא.

זו הנקודה החשובה: התקף בודד אינו הפרעה, ורבים חווים אחד או שניים בחייהם. הבעיה מתחילה כשהחשש מהתקף חדש משנה את ההתנהגות, והאדם נמנע מנהיגה, מקניונים, מתחבורה ציבורית או מלהישאר לבד.

• שינה סדירה;
• הפחתת קפאין ומשקאות אנרגיה;
• תנועה גופנית קבועה;
• תרגול נשימה והרפיה גם ביום רגוע, ולא רק בזמן התקף;
• התמודדות עם מקורות הלחץ, ולא רק עם התחושות.

• ההתקפים חוזרים;
• אתם חיים בפחד מהפעם הבאה;
• התחלתם להימנע ממקומות או ממצבים;
• הגוף נבדק ולא נמצאה בעיה, אבל ההתקפים ממשיכים.

הבשורה הטובה היא שפאניקה היא אחת ההפרעות שמגיבות הכי טוב לטיפול.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוא הטיפול הנתמך ביותר במחקר להתקפי פאניקה, ובדרך כלל הוא ממוקד ומובנה. הוא כולל:

• הבנה: מה קורה בגוף, ולמה זה לא מסוכן.
• להתייחס אחרת לפחד: ללמוד לשים לב למחשבות המבהילות שמופיעות בזמן ההתקף, ולבחון אותן בעדינות מול מה שבאמת קורה בגוף.
• חשיפה הדרגתית לתחושות: לתרגל בבטחה תחושות דומות, כמו נשימה מואצת או סחרחורת קלה, ולגלות שהן לא מסוכנות.
• חזרה למקומות שנמנעו מהם, צעד אחר צעד.

גם בני נוער חווים התקפי פאניקה, לא פעם בתקופות של לחץ לימודי או חברתי. גם אצלם הטיפול עובד היטב, ועוזר מאוד כשההורים מבינים מה קורה ולא רק מנסים להגן. אפשר לקרוא עוד על טיפול בחרדה ופחדים.